היסטוריה ברזילאית

כל חובבי ההיסטוריה יודעים כי ההסטוריה של כל אזור, מדינה ואפילו עיר או יישוב היא מיוחדת ומעניינת. לחובבי ההיסטוריה הכנו תקציר מיוחד על היסטוריה ברזילאית מרתקת. תהנו
הסטוריה פרה-קולוניאלית
ההתיישבות האנושית הגיעה לאזור ברזיל לראשונה לפני 10,000 שנה. המתיישבים היו שבטים אינדיאנים אשר נדדו מצפון אמריקה למרכזה והגיעו תחילה לאיזור האמאזונאס בצפון ברזיל. כאן פיתחו השבטים חיים עצמאיים והתרחבו והתרבו בקצב מהיר כאשר הם חיו מצייד, דייג וגידולים חקלאיים ופיתחו מנהגי תרבות שונים ומגוונים. עם בוא האדם הלבן היו בברזיל למעלה מ-2,000 שבטים שונים אשר דיברו שפות שונות כאשר רובם בכלל לא היו מודעים להימצאותם של אחרים. נהוג לחשוב על השבטים כשייכים לקבוצה גדולה של שבטים מוכרים, אך את החלוקה "הלאומית" הזו עשו בעיקר חוקרים שניסו לשייך את האינדיאנים לקבוצות שלעיתים כלל לא היו שייכות להם. השבטים הגדולים נקראו גוואראני, טופיס, גאס ואווארקאס. כשהגיעו הפורטוגלים לראשונה לברזיל הם נתקלו במנהגי הקאניבליזם, מלחמות עקובות דם בין שבטים ומנהגי עבדות לכריתת עצי "ברזיל", לכן החליטו הפורטוגזים "לתרבת" את האינדיאנים. הם החלו לנסות לחנך אותם, אך בדומה לשאר מדינות אמריקה, רבים מהאינדיאנים נפטרו ממחלות שהביאו האירופאים והשאר נלקחו לתעשיית העבדות. 

הגעת הפורטוגלים לברזיל
באפריל 1500 הגיעו הפורטוגלים לראשונה לחופים של המושבה שעתידה להיקרא ברזיל. שמה של המושבה ברזיל שעל שמה קרויה המדינה כיום מגיע מעץ שהיה נפוץ מאוד בימי ההשתלטות של הפורטוגלים על ברזי- עץ הברזיל. עץ זה היה אחראי במידה רבה על שגשוגה הכלכלי של המושבה. העץ נודע בצבעו אדום העז ממנו היו מפיקים צבעים לטקסטיל ובגדים יוקרתיים שנמכרו באירופה. כיום נמצא העץ בעיקר באזור האמאזונאס. 

הראשונים להגיע ולהתיישב בחופי ברזיל היו כאמור הפורטוגלים, אך עוד לפניהם עבר באיזור אמריגו ווספוצ'י במסעו למפות את העולם החדש. הפורטוגלים שהקימו את המושבות תחילה בצפון המדינה ולאחר מכן התפשטו דרומה, הנחילו את שפתם הפורטוגזית, את תרבותם שעד היום ניתן לראות בסגנון הבנייה הבארוקי בכל רחבי ברזיל ואת שלטונם האכזר כלפי המקומיים תוך ניצול משאבי הטבע של ברזיל למען התעשרות הממלכה. הפורטוגלים שהיו אימפריה ימית באותם הימים, היו אחראים גם על הסחר בעבדים ברחבי העולם ובברזיל גם כן. ממושבותיהם באפריקה החל לזרום נחיל עבדים ענק בעיקר לצפון ברזיל על מנת לעבוד בפרך בכריית משאבי הטבע  ולא היו חסרים כאלה: עץ הברזיל, סוכר, קקאו, יהלומים ועוד. המושבה הברזילאית שגשגה ובתחילת המאה ה-19 בעקבות ירידה בדרישה העולמית לעבדים אפריקאים, הייתה אף גדולה וחזקה יותר מפורטוגל המדרדרת. 

תום השלטון הפורטוגלי והקמת ממלכת ברזיל
ב-1812 כבש נפוליאון את פורטוגל ומלך פורטוגל דם פדרו ה-1 ברח לריו דה ז'ניירו שבברזיל. בריו ניהל המלך את האימפריה הפורטוגלית אשר עדיין נשארה בשליטתו. ב-1818 נפל נפוליאון, ודום פדרו שהתאהב בברזיל הכריז על בירה חדשה לאימפריה הפורטוגלית- ריו דה ז'ניירו. לראשונה ובפעם היחידה בהיסטוריה נהפכה קולוניה למרכז השלטוני של המדינה האם. ב-1822 חזר דום פדרו אל פורטוגל ועקב לחץ אליטות מבית ליסבון נקבעה שוב כבירתה של פורטוגל. דום פדרו השאיר מאחוריו בברזיל את יורשו בן ה-4, דום פדרו השני וב-1833 כשנפטר דום פדרו מונה בנו למלך ברזיל ובברזיל הוקמה מונרכיה עצמאית בראשותו של דום פדרו השני. 

דום פדרו השני מלך 45 שנה בברזיל. שנות שלטונו נחשבו לשנים בעלות שגשוג כלכלי ופריחה של תעשיית החקלאות. בתקופתו נהנתה ברזיל ממכרות זהב אדירים באזור אורו פרטו וגילויי יהלומים. הוא שחרר את העבדים וביטל את חוק העבדות, הקים בתי ספר ואוניברסיטאות רבות וניסה לשמר את יופיה הטבעי של ברזיל כאשר שיקם יערות גשם שנכרתו, בעיקר באיזור ריו דה ז'ניירו שכה אהב. המלך גם שימר את מוקדי הכוח והאליטות קרוב אליו והקים עיירות נופש גדולות מכספי המיסים וניצול עושרה של מדינת ברזיל ממשאבי הטבע. לקראת סוף שלטונו קמו לא מעט אויבים משכילים למלך דם פדרו השני, שעיקר שאיפתם היתה לקרב את השלטון אל העם ולכונן דמוקרטיה. המלך אמנם מנע מהפיכה אלימה שכנגדו אך גם החליט שהוא יהיה המלך האחרון והיחיד ולכן לא מינה לו יורש וכך ב-1883 ברזיל נהפכה לרפובליקה דמוקרטית. 

ימי הרופבליקה הדמוקרטית
שנות הרפובליקה הראשונות נוצלו על ידי צבא ברזיל שבעזרת כוחו המזוין ניכס אליו את השלטון. נערכו בחירות אך רבים נפסלו מלהיות מועמדים כי לא עמדו בקריטריונים של שליטי הצבא. כך הצבא ניהל את המדינה, מינה נשיאים והדיחם ובעיקר הכניס את ברזיל למיתון עמוק כאשר הישגיו החשובים של המלך החלו להיעלם.
לקראת סוף המאה ה-19 הצליחו הרפובליקנים הדמוקרטיים בברזיל להרים את ראשם ולבצע מהפך שלטוני בעזרת כמה מהאליטות הצבאיות ולכונן דמוקרטיה אמיתית. שלטונם של הרפובלקנים החזיק מעמד עד שנות השלושים של המאה ה-20. במשך שנים אלו המשיך השלטון הרפוליקני את מורשתו של אבי התנועה, טירדנטס. הם חיזקו את החינוך לעם, הביאו תעסוקה וכלכלה לתושבי ברזיל. יחד עם זאת המשבר הכלכלי שפגע בעולם ב-1929 פגע גם בברזיל והחלו להישמע קולות הקוראים לשינוי בשלטון. הצבא נכנס שוב לפעולה ויחד עם ג'טוליו ורגאס שהיווה כח אזרחי ופוליטי ביצעו מהפכה והעלו את וגאס לשלטון, תחת גיבוי צבאי המדגיש את הצורך בשינוי. כך החלה תקופת שלטונה של החונטה הצבאית בברזיל שהחזיקה מעמד עד שנות השמונים. 

החונטה הצבאית
שלטונו של ורגאס החליף כאמור את הרטוריקה הרפובליקנית שמאלנית בשלטון ימני קיצוני. ורגאס החל בהטמעת מעמדות בברזיל, כאשר הוא מזניח אוכלוסיות שלמות ואת השירות לאזרח לאוכלוסיות אלו. הוא חיזק את הצבא ואת האליטות העשירות השמרניות על ידי מכירת אדמות ברזיל לאליטה והעברתן לידיים פרטיות. שלטונו סלד מהקומוניסטים,  ובשיטות הפחדה שבהן דגל דמה השלטון לשלטון הנאצים. תומכי הנשיא לא הסתירו את חיבתם למפלגה הנאצית ולגרמניה, אולם כשהצטרפה ארה"ב ללחימה נגד גרמניה, לא רצה ורגאס להישאר בצד המפסיד ולצאת כנגד ארה"ב ולכן בחר ב-1942 בצדם של בעלות הברית במלחמה. ברזיל לא השתתפה בלחימה אך שמרה על מעברי האוקיינוס שלצדה פתוחים בעיקר לכוחות האמריקניים והאנגלים. 
לאחר מלחמת העולם חיזק ורגאס את קשריו עם ארה"ב אשר שיתפה פעולה עם שלטון נוח זה למען השרשת קשריה בדרום אמריקה, הן הכלכליים והן הפוליטיים. שנים אלו היו קשות בברזיל, החלו להופיע שכונות ה"פאבלות". אלו התחילו בתור שכונות של יוצאי צבא אשר לא קיבלו דבר תמורת שירותם ולא היה להם היכן לגור. שלטונו העריץ של ורגאס התהדק והדאגה לאזרח קטנה. הביקורת מבית עלתה וצמחה. ורגאס הרגיש כי אינו יכול לשאת עוד את מעשיו ושם קץ לחייו ב-1954.
הנשיא שהחליף את ורגאס היה קוביצ'ק שהדבר המשמעותי ביותר שניתן לזקוף לזכותו היה בניית העיר ברזיליה, הבירה החדשה והעברת המרכז השלטוני מריו דה ז'ניירו אל הבירה החדשה.
שנות השבעים, על אף צמיחה כלכלית מרשימה, היוו את שיא הלחימה מבית כנגד החונטה הצבאית. עשרות אלפים נעדרים הועלמו על ידי השלטון, בעיקר כאלו אשר נמנו עם המפלגה הקומוניסטית, המצב הכלכלי הדרדר ומעמד עני ענק צמח בברזיל, כזה שנלחם על לחם. מערכות השלטון קרסו, רבים מהילדים בברזיל לא ניגשו לבתי ספר והפשע השתלט על הרחובות. משנת 1970 ועד 2002 נהרגו בברזיל כתוצאה מירי למעלה ממליון בני אדם כאשר למעלה מ- 300 אלף מתוכם היו ילדים.
לאחר משבר כלכלי חריף שהביא לחילופי שלטון רבים בין נציגי החונטה ובשל לחץ בינלאומי ופנימי גדול החל שלטון החונטה להתפרק. ב-1985 לראשונה מזה שישים שנה נערכו בברזיל בחירות דמוקרטיות אמיתיות. 

עשרים השנים האחרונות
בבחירות הראשונות נבחר לנשיאות ברזיל פרננדו קולור אך הוא לא הצליח להביא לשיפור הכלכלה או ליציבות מדינית או חברתית. הפשע גאה וחגג ובברזיל הייתה אווירת אנרכיה גדולה. קולור העביר את שלטונו לפרנקו אשר נבחר לנשיא ב-1992 ומינה את קרדוסו לשר האוצר. תוכניתם הכלכלית של השניים עצרה את אי היציבות ששררה בכלכלה המקומית והביאה לאיזון המטבע. הצלחת התכנית לאחר כל כך הרבה תכניות כלכליות כושלות הביאה את ברזיל לבחור בקרדוסו לנשיא. 
ב-2002 נבחר לולה לנשיאות ברזיל, הוא סחף את אהדת ההמון בכך שהעם הרגיש שהוא אחד משלהם, אדם אשר לא סיים את לימודי התיכון על מנת שיוכל לעבוד ולפרנס את משפחתו, אדם שהקדיש את חייו ללחימה באי-שיוויון הכלכלי הגדול בעולם. עם תפיסת שלטונו החל ברפורמות סוציאליות נרחבות, תכניות כמו ארוחה לכל ילד שהולך לבית ספר. כשראו שהילדים באו לאכול ויצאו מבית הספר הוחלט לשלם למשפחה השולחת את ילדיה לבית הספר. לולה הגדיל  את מספר בתי הספר, הגדיל תקציבי חינוך ומעל לכל קבע שכר מינימום וזכויות לאדם העובד בברזיל. שלטונו של לולה הביא את ברזיל לפריחה כלכלית אדירה, מ-7% צמח מעמד הביניים המקומי ל-40%, נבנו מפעלים רבים, מדדי הצרכנות עלו והושקע כסף זר גדול הודות לשיתוף פעולה פורה עם משקיעים זרים, בעיקר מאסיה. בעשר שנות שלטונו של לולה הפכה ברזיל ממדינה בחובות למדינה מלווה, התגלו מאגרי נפט עצומים וברזיל זכתה באירוח שני אירועי הספורט החשובים בעולם- המונדיאל והאולימפיאדה. 
בבחירות האחרונות זכתה דילמה רוסף מי שנחשבה לממשיכת דרכו של לולה. רוסף ישבה בשנות השבעים בכלא בגלל השתייכותה למפלגה הקומוניסטית ומאבקה בשלטון החונטה הצבאית.
כיום בברזיל, הצמיחה העצומה נבלמה וירדה אל אזור 2 אחוזים, אך מדדים כלכליים אחרים ממשיכים להציג אופטימיות, כמו מדד הצרכנות ומדדי השכר. דילה רוסף שמה לעצמה מטרה להילחם בתופעה הקשה ביותר בברזיל- השחיתות. מאז מונתה לנשיאה פיטרה 11 משרי הממשלה בעקבות שחיתות.
בשנה האחרונה החלה התעוררות חברתית בברזיל, הם מוחים על איכות השירות שמקבל האזרח, בתי הספר הממשלתיים סגורים תכופות בשל שביתות, מצב התחבורה הציבורית ובעיקר מוחים האזרחים על כך ששנות הצמיחה העצומות של העשור הקודם התאפיינו בשחיתות גדולה וחלוקת הכספים לעשירים, בעוד תקוות האזרחים הייתה כי הכספים יושקעו בתשתיות, בבתי חולים ובחינוך.
בתקופה האחרונה שלושת הפרמטרים האלו עלו לסדר היום הברזילאי. הממשלות הבאות, ראשי ערים ומדינות, ייבחרו על פי פעולותיהם בנושאים אלו.